עקיצות יתושים הן בעיקר מטרד מרגיז אבל הן גם סכנה מסוימת בשל קדחת מערב הנילוס, שתוקפת בארץ בעיקר בין אוגוסט לאוקטובר. ברוב המקרים, ההדבקה בוירוס אותו נושאים היתושים לא גורמת לתסמינים ניכרים לעין, אבל במיעוט מן המקרים הוירוס גורם למחלת חום. ב-1% מהנדבקים, בעיקר בכאלה מעל גיל חמישים ובמוחלשי מערכת חיסונית, הוירוס חוצה מהדם למוח ומביא להסתבכות מסכנת חיים. כמובן שעלינו להגן על עצמנו ועל הקטנים מהסכנה הזו, ושמשרד הבריאות עושה מה שהוא יכול כדי לעודד אותנו להשתמש בתכשירים דוחה יתושים, אבל האם החומרים בתכשירים האלה הם באמת בטוחים? בפרט, האם הם בטוחים לשימוש בילדים? איך נאזן בין הצורך להתגונן מעקיצות ובין הצורך להתגונן מהחומרים שמגינים מהעקיצות? נתחיל בסקירה של החומרים הפעילים השונים בהם משתמשים בדוחי היתושים הקיימים בישראל. בסקירה הזו אנו מסתמכים במידה רבה (אבל לא רק) על דוח של EWG, ארגון איכות סביבה אמריקני העוסק בין היתר במחקר עצמאי על רעילות והשפעה סביבתית של כימיקלים. המסקנות שלנו לא זהות לשלו, אנו ממליצים לעיין גם בדו”ח המקורי. את רשימת החומרים הפעילים בתכשירים ישראלים הוצאנו מאתר משרד הבריאות (כאן).

 סקירת החומרים הפעילים בדוחי יתושים בישראל

 דיט (DEET)

כיצד מופיע ברשימת המרכיבים? דיאטיל טולואמיד, N,N-Diethyl-meta-toluamide.

תכשירים נפוצים בישראל: כל סדרת סנו-די פרט ל-“סנו-די ממקור טבעי”, דוחי היתושים של Life (נכון למועד כתיבת שורות אלה), Autan Tropical, Buzz roll-on, ואפה, טוש אוף, ספירה אנטוש.

דיט הוא חומר סינתטי שפותח למען הצבא האמריקאי לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שספג אבידות רבות למלריה בעת לוחמה בג’ונגלים. ב1957, דיט נכנס לשימוש אזרחי והפך להיות ‘סוס העבודה’ של דחיית יתושים: יש לו יעילות גבוהה בדחיית מינים שונים של יתושים וחרקים עוקצים אחרים, מה שהפך אותו לבחירה המומלצת לדוחה יתושים על ידי רוב רשויות הבריאות בעולם. דיט משווק ברמות ריכוז שונות (בישראל עד 30%, בארצות הברית יש גם עד 100%), רמת הריכוז משפיעה על משך ההגנה מיתושים. בישראל תכשירים על בסיס דיט המיועדים לילדים מכילים עד 10% דיט.

האם דיט בטוח? בחשיפה במינונים גבוהים, דיט עלול לגרום לתגובות עוריות, בפרט בקפלי עור. פרט לכך, דיט רעיל בבליעה ובשאיפה ומגרה את העיניים (לכן כדאי להימנע מדיט בתרסיס). דיט הוא ממס – הוא מפרק פלסטיק, גומי, ואפילו יכול להסיר לק. יש לו יכולת חדירה גבוהה לעור וניתן למצוא את עקבותיו בשתן. במהלך השנים, התעורר חשד שלדיט תופעות לוואי נוירולוגיות: דווחו בארצות הברית במהלך שנות השימוש מספר ספור של מקרים של נזקים למערכת העצבים בסמיכות לחשיפה עורית לדיט, מהתקפים אפיליפטיים ועד מוות (מקור: ATSDR).

המקרים האלה הם כאמור ספורים מאד לעומת השימוש הנרחב בדיט בארצות הברית (יש מאות מיליוני משתמשים), כך שלא ברור האם הקשר בין מקרים אלה ודיט הוא אמיתי וחשוב לציין שהרוב המוחלט של נזקים הקשורים בדיט הם כתוצאה מבליעה או התזה לעיניים. ב1998, ה-EPA (משרד הגנת הסביבה האמריקאי) קבע שדיט הוא בטוח לשימוש. ובכל זאת, לא נראה שהסיפור סגור.

קבוצת מחקר מאוניברסיטת דיוק בארצות הברית פירסמה מספר מחקרים שהדגימו נזקים מוחיים (כאן) וירידה במדדים התנהגותיים (כאן) של חולדות שנחשפו כרונית לדיט במינונים לא גדולים מאד, במריחה על העור (40 מ”ג לקילו, מינון בסדר גודל דומה לזה שנחשפים אליו בני אדם המשתמשים בדיט).

האם דיט בטוח לילדים? דוח ה-EPA מ-1998, קובע כי אין הוכחות שדיט מסוכן במיוחד לפעוטות או לילדים, אך מסייג שנושא ההתקפים עדיין דורש בירור. האמריקאים לא מגבילים באופן מפורש את השימוש בדיט על ילדים. לעומתם משרד הבריאות הקנדי מחמיר יותר:

הנחית משרד הבריאות הקנדי להגבלת השימוש בדיט בילדים:

EWG רואים בדיט פשרה סבירה – הניסיון הרב איתו מראה שתופעות הלוואי הן נדירות יחסית, ומצד שני הוא אפקטיבי מאד, מה שמביא אותם להמליץ עליו כאשר יש בסביבה מחלות מסוכנות המועברות על ידי יתושים. באופן אישי, אנחנו סקפטיים קצת יותר – התוצאות ממחקרי החיות והתוצאות המעטות ממחקרים בבני אדם מעוררים חשש שדיט רעיל למוח, גם אם הדבר לא ניכר בצורה דרמטית בדרך כלל. בפרט, לדעתנו יש מקום לזהירות מונעת בכל הקשור לדיט ותינוקות \ פעוטות – מערכת העצבים רגישה יותר, שטח הפנים של העור יחסית למשקל הגוף גבוה יותר ובתינוקות רכים אפילו חדירות העור רבה יותר.

שלא יעבדו עליכם: נתקלנו על המדף בבית מרקחת בדוחה יתושים שלא מצוין על גבי התווית שלו החומר הפעיל. האינפורמציה היחידה שנמסרת בחלק הגלוי של התווית היא שיש בו תוספת אלוורה. בהתאם, הנוזל עצמו צבוע בירוק, אולי כדי לעשות רושם ראשוני של מוצר טבעי. רק מי שיקנה את דוחה היתושים הזה ויפתח בבית את העלון לצרכן שמקופל בתוך התווית, יראה שהחומר הפעיל הוא למעשה דיט. אנחנו חוששים מביריונות משפטית אז לא נציין את שם המוצר באופן מפורש, אבל אנחנו סומכים עליכם שתמצאו במה מדובר.

איקרידין Icaridin

כיצד מופיע ברשימת המרכיבים: hydroxyethyl isobutyl piperidine carboxylate, Picaridin, KBR 3023, Bayrepel .

מוצרים נפוצים בישראל: Autan family care, Autan protection plus

איקרידין, בדומה לדיט הוא דוחה יתושים סינטטי. הוא בשימוש מאז 1998 באירופה ומאז 2005 בארצות הברית. לאיקרידין יש יעילות דומה לזו של דיט בדחיית יתושים, אם כי הוא פחות יעיל כנגד יתוש הנמר האסיאתי.

האם הוא בטוח? ככל הידוע, לאיקרידין אין השפעה על מערכת העצבים האנושית, הוא איננו מגרה את העור ואיננו בעל תכונות ממסות כמו דיט. על פניו, נשמע כי איקרידין הוא תחליף בטוח יותר לדיט, אבל צריך לזכור שזהו חומר סינטטי חדש יחסית – יכול להיות שהוא באמת בטוח יותר ויכול להיות שפשוט עוד לא היה מספיק זמן כדי שיצטברו עדויות על בעיות בטיחות כפי שהצטברו על דיט.

האם הוא בטוח לילדים? לא מצאנו מחקר שמתייחס ספציפית לשאלת הבטיחות בילדים של איקרידין. משרד הבריאות הקנדי ממליץ שלא להשתמש באיקרידין מתחת לגיל 6 חודשים. יצרן אוטאן ממליץ שלא להשתמש מתחת לגיל שנתיים, עקב הסכנה של הכנסת המוצר לעיניים או לפה ולהסתמך על הגנה פיזית (כילה, רשתות וכד’). זו נשמעת לנו המלצה סבירה גם לתכשירים המכילים דיט שהוא בעל תכונות מגרות יותר.

IR3535

כיצד מופיע ברשימת המרכיבים: Ethyl butyl-acetylamino-propionate

מוצרים נפוצים בישראל: סנומט דוחה יתושים אישי עם כדורית רול-און, פנגד תוש

IR3535 הוא חומר סינטטי הדומה במבנהו הכימי לחומצת האמינו (הטבעית) בטא-אלנין. הוא משמש באירופה מאז שנות ה-90 ובארצות הברית מאז 1999. הוא מגרה מאד את העיניים (יותר מדיט), אך פרט לכך רעילותו נמוכה ולא ידועות תופעות לוואי אחרות הקשורות בשימוש בו. בדומה לדיט, IR3535 ממיס פלסטיק וחומרים נוספים. יעילותו דומה לזו של דיט בדחיית יתוש הכולכית, סוג היתושים העוקצים הנפוץ בארץ, אך פחות מכך בדחיית אדס, סוג הכולל את יתוש הנמר האסיאתי.

האם בטוח לתינוקות ופעוטות? באתר יצרן החומר (חברת התרופות מרק) נטען כי המוצר בטוח גם לילדים, ללא מגבלת גיל. אבל, עקב השפעתו הרבה יותר על העיניים לדעתנו יש מקום להיזהר מתכשירים המכילים IR3535 עם פעוטות ובטח עם תינוקות.

שמן אקליפטוס לימוני עשיר ב-PMD

כיצד מופיע ברשימת המרכיבים: Citriodiol, Citrapel, para‐menthane‐3,8‐diol

מוצרים נפוצים בישראל: מוסיגרד, סנו די דוחה יתושים ממקור טבעי, מורז אקס-תוש

זהו חומר ממקור טבעי המופק ממין של אקליפטוס. שמן המופק מן העץ עובר תהליך של זיקוק המגביר את שיעור החומר הפעיל, PMD, מ-1% ל-65%. ככל הנראה, זהו דוחה יתושים הטבעי היעיל ביותר, אם כי נראה כי יעילותו נמוכה יותר מאשר דוחי היתושים הסינטטיים (נדרש ריכוז גבוה יותר כדי להגיע לאותה רמת דחייה וצריך להתמרח לעיתים יותר קרובות).

תופעות לוואי: החשש העיקרי הקשור בPMD ממקור טבעי (יש גם תכשירים עם PMD סינטטי) הוא אלרגנים: שמן האקליפטוס הלימוני מכיל את האלרגנים citronellol, pinene ו-caryophyllene.

האם בטוח לתינוקות ופעוטות? רשויות הבריאות ממליצות שלא להשתמש בו על פעוטות מתחת לגיל 3 כיוון שלא נערכו מחקרי בטיחות לגיל הזה. זוהי תוצאה קצת מצערת לטעמנו, כיוון שפרופיל הבטיחות שלו נראה לא רע בכלל.

שמן ציטרונלה ושמנים אתריים טבעיים אחרים

ישנה קבוצה של שמנים אתריים בעלי השפעה דוחת יתושים, בחלקם נעשה שימוש מסורתי מזה שנים רבות. שמן ציטרונלה (המופק מאחד משני מינים של לימונית, Cymbopogon Nardus או Cymbopogon winterianus) הוא המפורסם ביותר, אבל גם ישנם עוד רבים אחרים: לבנדר, גרניום לימוני, עץ הנים, נפית החתול (Catnip) ועוד. בניגוד לחומרים שסקרנו קודם, לשמנים האתריים הטבעיים האלה אין ‘לובי’, במובן שאין מי שישלם למשרדי הבריאות את האגרות הכרוכות ברישומם כדוחי יתושים ויערוך על חשבונו את מחקרי החיות היקרים הנדרשים לצורך כך. התוצאה היא שרשויות הבריאות, הפועלות בניסיון להגן על בריאות הציבור, מערימות קשיים על השיווק והשימוש בדוחי יתושים ממקור טבעי. הדבר קצת מזכיר את האיסור שאסרה רשות המזון והתרופות האמריקאית, הFDA, על שימוש בסטיביה כממתיק, בעודה מאשרת להשתמש בממתיקים מסוכנים כמו אספרטיים. זהו סוג של כשל מבני כללי באופן שבו הרגולציה על תרופות ותוספי מזון עובדת כיום – בגלל שמימון הבדיקות והאישורים הוא על היצרנים, לחומרים ממקור טבעי, שאי אפשר לרשום עליהם פטנט, אין ‘מי שידאג’ והתוצאה הסופית שדווקא אותם חומרים טבעיים איתם יש ניסיון אנושי ארוך טווח ואינם מוגנים בפטנטים, מוכרזים כלא מומלצים או אסורים לשימוש (לקריאה נוספת).

ב2006, האיחוד האירופי גיבש רשימה סגורה וקצרה של חומרים פעילים מותרים לשימוש בדוחי יתושים. הרשימה כוללת דוחי יתושים סינטטיים כמו דיט ואיקרידין אבל כיוון שחומרים ממקור טבעי כמו שמן ציטרונלה, לבנדר או נים כלל לא הוגשו כמועמדים על ידי יצרנים (כאמור, ההגשה לדיון דורשת הכנת דו”ח לא זול להפקה), דוחי היתושים על בסיס שמנים אתרים טבעיים נאסרו לחלוטין באיחוד האירופי (PMD נמצא כעת בדיון). חשוב לציין שהשמנים הטבעיים לא נאסרו לשימוש בתעשיות אחרות – בושם, מזון וכד’ אבל נאסר לשווק תכשירים נגד יתושים הכוללים אותם.בקנדה, נאסר לשימוש שמן ציטרונלה כדוחה יתושים לתקופה קצרה, אבל משרד הבריאות הקנדי הסיר את האיסור לאחר לחץ ציבורי. ובישראל שלנו, משרד הבריאות הישראלי גם הוא רודף יצרנים המשווקים דוחי יתושים על בסיס ציטרונלה ושמנים טבעיים אחרים, לדוגמה מאמי-קר שנתקלה ב2014 בחרון אפו של משרד הבריאות על שהעזה לרשום על התכשירים שלה מונחים כמו ‘טבעי’ , נאלצה להחליף את התווית של המוצר ‘מוסקיתוש’ ל’תערובת ציטרונלה’. בהקשר זה, חשוב לציין כי משרד הבריאות לא טען כי מוסקיתוש איננו בטוח שכן הוא נתן רישיון לשיווקו אלא שהוא לא מתיר לשווקו כדוחה יתושים. לעומת אירופה, קנדה וישראל, דווקא האמריקאים מפגינים ליברליות יחסית (לעת עתה) ומחזיקים ברשימה של חומרים פעילים מותרים במה שמוגדר כ-minimal risk pesticides, הפטורים מהדרישות הרגילות מחומרי הדברה (דוחי יתושים מסווגים כסוג של חומרי הדברה). ברשימה הזו נכללים ציטרונלה, גרניום לימוני ואחרים.

האם דוחי יתושים על בסיס שמנים אתריים יעילים? מהתבטאויות עובדי משרד הבריאות כמו “מי שישתמש במוצרים האלה לא רק זורק את כספו, אלא עלול גם לסכן את עצמו ואת ילדיו כי לא יגן עליהם מהיתושים” נראה כאילו מדובר בוודו מוחלט. בפועל, יעילותם של שמנים אתריים כדוחי יתושים נבחנה אמפירית והוכחה על ידי חוקרים שונים. הצורה המקובלת לבחון יעילות של דוחה יתושים נשמעת סדיסטית משהו: בגרסה אחת, ‘מבחן הכלוב’ מתנדבים מורחים את היד בדוחה יתושים ומכניסים אותה לכלוב מלא יתושים ונמדד ‘זמן ההגנה’ – כמה דקות עוברות עד שהם נעקצים (כמובן שצריך לחזור על הניסוי מספר פעמים כדי לצמצם את השפעת המקריות..). בגרסה אחרת המתנדבים המסכנים מורחים את הידיים והרגליים ונכנסים עם כל הגוף לתוך לחדר מלא יתושים (‘מבחן החדר’). במטא-אנליזה של 11 מחקרים משני הסוגים, נמצא שדיט נותן זמן הגנה משמעותית ארוך יותר מאשר ציטרונלה, אבל משך ההגנה של ציטרונלה הוא לא מבוטל: לפחות 5 שעות נגד כולכית ו-1.5 נגד אדס. כלומר, שמן ציטרונלה עובד – אבל צריך למרוח אותו לעיתים הרבה יותר קרובות מאשר דיט. היריעה קצרה מלסקור את התוצאות לשמנים השונים, אבל מי שמתמצא בחיפוש במאגרי מידע אקדמיים יכול למצוא דיווחים כאלה בקלות רבה. לדוגמה, כאן בדקו 41 שמנים שונים כנגד שלושה מיני יתושים ומצאו מספר שמנים אפקטיביים – המצטיין היה נפית החתול (Catnip), והוא מומלץ גם על ידי EWG (אנחנו מקווים שאחד מיצרני המוצרים הטבעיים בארץ ירים את הכפפה וירקח מוצר על בסיס Catnip). וכאן יש סקירה על דוחי יתושים טבעיים מנקודת מבט ביקורתית יותר, בכתב עת מדעי העוסק במלריה.

האם דוחי יתושים על בסיס שמנים אתריים בטוחים לשימוש? ראשית, חשוב לזכור שאין להשתמש בשמן אתרי טהור ישירות על העור אלא כאשר הוא מדולל בנשא. ישנם מספר יצרנים בארץ הרוקחים תכשירים המיועדים לשימוש מסוג זה. מבחינת בטיחות הרכיבים, בדומה לשמן אקליפטוס לימוני – החשש העיקרי הוא אלרגניים. לדוגמה, בציטרונלה ישנם האלרגנים geraniol, citronellol, limonene, linalool ו- farnesol (בתוך הדוח של EWG יש טבלה מלאה של אלרגנים לשמנים השונים). על כן, חשוב לנסות דוחי יתושים על בסיס טבעי על חלקת עור קטנה כדי לוודא שאין אלרגיה לאחד הרכיבים.

סביב ציטרונלה התגלעה מחלוקת בנוגע לאחד הרכיבים הנמצאים בצמח באופן טבעי: methyl eugenol. זהו חומר הנמצא בצמחים רבים בשימוש האדם (למשל ורדים, ציפורן, בזיליקום, טרגון, אגוז מוסקט) וכאשר הוא ניתן בצורתו הטהורה לחולדות (בזונדה, באופן כרוני) הוא נמצא כמסרטן. נתון זה עמד מאחורי המוטיבציה של הניסיון של משרד הבריאות הקנדי לאסור על שמן ציטרונלה בדוחי יתושים, יוזמה ממנה נסוג אחרי ביקורת ציבורית. להבנתנו, מדובר בחשש קצת מופרך – גם חלק מהרכיבים של פירות וירקות הם רעילים או מסרטנים כאשר הם ניתנים במבודד ובכמויות (לדוגמה פורמאלדהיד, חומר מסרטן מסוכן כאשר הוא נפלט לאוויר, נמצא באופן טבעי בשיעור של כמה עשרות מיליגרמים לקילו בפירות וירקות, כולל כאלה שיש להם השפעה אנטי-סרטנית מוכחת). לעומת משרד הבריאות הקנדי, הרשויות האמריקאיות ממשיכות להגדיר שמן ציטרונלה כבטוח לשימוש (אך כפי שכתבנו קודם, לא בהכרח כדוחה יתושים יעיל). כאן יש דיון מעמיק יותר על הפרשה.

האם דוחי יתושים על בסיס שמנים אתריים בטוחים לשימוש בילדים? כאמור, אין מדיניות רשמית לדוחי יתושים על בסיס שמנים אתריים, לרבות הגבלת גיל. אבל, לאור הסיכון של תגובה אלרגית, יש להפגין שיקול דעת וזהירות. בכל מקרה, היינו נמנעים משימוש בכל תכשיר, גם ממקור טבעי, על תינוקות בני פחות מחצי שנה.

פתרונות לא מומלצים (על פי דו”ח EWG):

• צמידים דוחי יתושים – לא מעניקים הגנה יעילה.
• קטלני יתושים – עשויים למשוך יותר יתושים משהם הורגים וגורמים לנזק אקולוגי עקב קטילת חרקים מקוטלים גם חרקים מועילים.
• הדברה בחצר – דורשת שימוש ביותר חומרי הדברה מאשר שימוש בדוחה יתושים אישי.
• מכשירים מפיצי ריח – סכנת שאיפה של החומרים הפעילים. כמו כן חלק מחומרי ההדברה בהם נעשה שימוש (metofluthrin, allethrin) רעילים יותר מאשר החומרים בדוחי יתושים למריחה על העור.
• נרות דוחי יתושים – שוב, סכנת שאיפה.
• שמנים אתריים טהורים לא מדוללים – עלולים לגרום לגירוי חריף של העור. אנו ממליצים להשתמש בדוחי יתושים טבעיים שנרקחו במטרה לשימוש על העור. במידה ורוקחים לבד, יש להקפיד על דילול נכון בשמן בסיס בהתאם לסוג השמן האתרי.

סיכום

כפי ש-EWG מסכמים את הדוח שלהם, אין פתרון אופטימלי לבחירה בדוחי היתושים. הבחירה שעלינו לעשות היא בין דיט הותיק, שכאמור חשוד כמזיק למערכת העצבים, בין חומרים סינטטיים חדשים ש(כרגע) לא התגלו כמזיקים ובין חומרים טבעיים שיש עימם ניסיון ארוך יותר אבל הם אינם נתונים לרגולציה מחמירה כמו זו של החומרים הסינטטיים ושיש להם משך הגנה קצר יותר. בכל שקשור להגנה על פעוטות המצב מסובך אפילו יותר – ההתוויה על תכשירים על בסיס PMD (מוסי-גארד וכד’), האופציה שנראית לנו באופן אישי בטוחה ביותר מבין דוחי היתושים המאושרים על ידי הרשויות היא לשימוש מגיל 3 ומעלה ואילו עבור שמן ציטרונלה ודומיו אין מדיניות רשמית (ויש חשש מסוים מאלרגיה).

EWG נוקטים בעמדה מעט מפתיעה כאשר הם תומכים בשימוש בדיט בתור הרע במיעוטו, בשל הניסיון הרב שנצבר בשימוש בו. לדעתנו, עקרון הזהירות המונעת גורס כי יש לבחור בדיט רק במצבים בהם פתרונות עדינים יותר לא יספיקו. בטיול באיזור מוכה מלריה בהודו כנראה שכדאי להשתמש בחומר האפקטיבי ביותר, אבל בבית נעשה שימוש בחומרים הכי פחות מזיקים שעדיין יהיו מספיק אפקטיביים כדי למנוע עקיצות בתנאים בהם אנו נמצאים.

כמו בתכשירי הגנה מהשמש, תמיד נעדיף להשתמש בהגנה פיזית לפני שנעשה שימוש בתכשירים – התקנת רשתות בבית, הפעלת מאווררי תקרה, להלביש את עצמנו ואת הקטנים בבגדים ארוכים בלילה כדי לצמצם את שטח העור עליו צריך להגן ולסלק מים עומדים, כשזה רלוונטי (כשגרנו במושב, גילינו לחרדתנו שעל גג לול נטוש סמוך לבית היה מיכל מים פתוח ששימש תינוקיה לעשרות זחלי יתושים). העדפת הגנה פיזית נכונה במיוחד עבור תינוקות – אין שום דוחה יתושים שבטוח ללא ספק לשימוש על תינוקות רכים (עד שישה חודשים) – עלינו להשקיע מאמצים בלמנוע פיזית מהיתושים להגיע אליהם.

המלצות כלליות לשימוש בדוחי יתושים:

• צריך להתייחס לכל דוחי היתושים כחומר מסוכן לילדים: להיזהר ממריחה על ידיים של ילדים שעלולים להכניס לפה או לעיניים, למרוח רק מעט באזור האוזניים, לא לתת לילדים צעירים למרוח בעצמם, להימנע מתרסיסים דוחי יתושים וכמובן לשמור את דוחי היתושים במקום גבוה ובטוח.
• כשמנסים דוחה יתושים, סינתטי או טבעי, בפעם הראשונה, צריך למרוח קודם על שטח עור קטן כדי לוודא שהוא לא מעורר תגובה אלרגית או גירוי אחר.
• חשוב לשטוף את דוחה היתושים מהעור לאחר שאין בו צורך.
• אם נוסעים לחופשה באזור שבו יש בעיה של יתושים מעבירי מחלות, יש לברר מהם דוחי היתושים שיעילים כנגד המינים המקומיים ולא לסמוך על מה שהבאנו מהבית.

על הכותבים: זוג הורים דאגנים, תלמידים לתארים מתקדמים בתחומי הביולוגיה והרפואה.

גילוי נאות: אנחנו בחרנו להשתמש על עצמנו ועל בתנו הפעוטה בדוחי יתושים על בסיס שמנים אתריים ואנחנו גם מפיצים מוצרים כאלה באמצעות האתר שלנו.